כתובות כנעניות החרוטות על גבי לוחות חרס (לפני צריפה), בכתב אלפביתי לא מוכר שפותח ככל הנראה בדיר-עלא שבבקעת הירדן המזרחית (האתר מזוהה עם סוכות המקראית, ממזרח לגשר דמיה). ככל הנראה מדובר באלפבית כנעני מקומי שכלל 29 סימנים וקריאתו היתה משמאל לימין. תופעה של כתב אלפביתי מקומי מוכרת בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת גם מאוגרית שבצפון מערב סוריה (שם מדובר בכתב יתדות המכונה "אלפבית אוגריתי"). יש חוקרים שיחסו את הכתב לשפה המינואית (שמקורה באי כרתים) ואחרים לכתב שמקורו בדרום חצי האי ערב (תימן). כל הכתובות בכתב זה חרוטות על גבי לוחות חרס מלבניות והן נשרפו בתנור לאחר כתיבתם, וכך השתמרו היטב. זהו הכתב האלפביתי היחיד ששרד מתקופת הברונזה המאוחרת בעבר הירדן וכתובות באלפבית זה לא נמצאו באתר כלשהו אחר. מרביתם של 15 הלוחות או שברי הלוחות המוכרים בכתב זה התגלו במקדש בלב התל שחרב בסביבות שנת 1180 לפנה"ס. תקופת הברונזה המאוחרת