הגלוסקמא  של Ζαχαρίας (= זכריה) (הכתובת על גבי הגלוסקמא הינה ביוונית) הינה ייחודית באופיה ובעיטוריה.

היא מעוטרת בצידה הצר ב-2 עמודים גבוהים ועצמאיים (שאינם צמודים למבנה ואינם מחוברים בכותרת עליונה), המורכבים מחוליות, כאשר לכל עמוד בסיס וכותרת בסגנון יוני וצורתם טיפוסית למבנים המונומנטליים שבנה המלך הורדוס בירושלים, בהרודיון, במצדה, בקיסריה ובמקומות נוספים (ראה בצילומים). צורת 2 העמודים והיותם בעלי חוליות אינה אופיינית לעמודים של חזיתות (facade) של קברים מפוארים ומצבות מהתקופה (ראה למשל צילום חזית מונומנט "יד אבשלום" ו"קבר זכריה" בעמק קידרון בירושלים בהם העמודים צמודים למבנה).

בין העמודים מופיע מוטיב ה"רוזטה" (6 עלים) המאפיין גלוסקמאות יהודיות, ומעניק שיוך "יהודי" לבעל הגלוסקמא, ששמו נרשם רק ביוונית.

צורת עמודים גבוהים כדוגמת העמודים על גבי הגלוסקמא, מוכרת מבית המקדש בירושלים שם עמדו בקידמת המקדש שבנה המלך הורדוס 2 עמודים "עצמאיים" (עמודים כאלה בחזית בית המקדש נקראו בימי הבית הראשון יכין ובועז). יש להניח כי  בעיטור עמודים אלה על גבי הגלוסקמא יש כדי לרמז על הקשר בין הנקבר לבית המקדש, דהיינו, להיותו של הנפטר כהן בבית המקדש בירושלים.

בצידה הרחב מעוטרת הגלוסקמא בגוף/חפץ דמוי חרמש ("סהר") התחום בתוך "מלבן" עם 4 פתחים (אחד בכל כיוון). הגוף דמוי החרמש (סהר) מדמה ככל הנראה את כנף/כנפי האלהים ("כנפי השכינה"), ואת מתן חסות האלהים לנפטר, כפי שנאמר על ידי בועז לרות: "יְשַׁלֵּם יְהוָה, פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בָּאת, לַחֲסוֹת תַּחַת-כְּנָפָיו" (ספר רות, ב, י"ב").  הפתחים במבנה מאפשרים לכנפי השכינה להיכנס למבנה ולצאת מהמבנה באופן חופשי. לחילופין אפשר והעיטור מסמל כנפי מלאך. אפשר וכלל מוטיבים אלה באים לרמז על היות הנפטר כהן ששירת את אלהים בבית המקדש, ועל התגלות אלהית וחסות אלהית מיוחדת שניתנה לו, שנודעה בקהילה.

השם Ζαχαρίας (באיות זה בדיוק ביוונית!) מוזכר בברית החדשה כאביו של יוחנן המטביל. זכריה הכהן היה גם קרוב משפחה של ישו ובעלה של אלישבע, שהייתה אף היא בת למשפחת כהנים וקרובת משפחתה של מריה (מרים) אימו של ישו. על פי הבשורה על-פי לוקאס זכריה היה כהן מבית אביה, אחת ממשמרות הכהונה המכובדות בבית המקדש השני בתקופת שלטונו של הורדוס.  לפי הבשורה על פי לוקאס, בעת הקטרת קטורת הסמים במקדש הופיע בפני זכריה מלאך אשר בישר לו כי יוולד לו בן והוא יקרא לו בשם "יוחנן", וכי אותו ילד יבשר על בואו של המשיח (לוקאס א', 12 - 17).

צורת החפץ דמוי ה"חרמש" (סהר) (בהנחה שהוא מסמל את כנף/כנפי אלהים או את כנף/כנפי מלאך), יחד עם תאור 2 העמודים שהוצבו בחזית בית המקדש בירושלים על ידי הורדוס, והמבנה המלבני עם פתחים התוחם את החפץ דמוי החרמש, תואמים כולם לאפשרות שמדובר בגלוסקמא של זכריה הכהן, מכהני בית המקדש בירושלים, אשר על פי המסורת הנוצרית גם נרצח בחצר בית המקדש. על פי המסורת, לזכריה ניתנה חסות אלהית (המרומזת ב"כנפי השכינה") ונתגלה בפניו (כך לפי הברית החדשה) מלאך אלהים  - המלאך גבריאל ("וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי גַבְרִיאֵל הָעוֹמֵד לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" לוקאס פרק ג'). ראוי לציון כי לפי האמונה היהודית והנוצרית המלאך גבריאל מתואר כיצור חסר גוף העשוי מאור (ואכן ל"כנפים" שבגלוסקמא לא "מוצמד" גוף).

יש להניח שכשם שהופעת "כנף השכינה" האלהית בחזית הגלוסקמא מסמלת את הקשר בין הנפטר לאל, כך גם קיימת משמעות מיסטית (שאיננו ברורה דיה) להופעת 2 סהרים (ירחים) בגב הגלוסקמא . הופעתם של 2 "סהרים" (ירחים) בגב הגלוסקמא (ולא ירח אחד) והעדר ייצוג של השמש שוללים את האפשרות שמקור הצגת הירחים הינו בעבודה זרה כלשהי (של השמש, הירח והכוכבים - אמונה זרה, לא יהודית). אין ספק כי הנטמן בגלוסקמא היה יהודי, וכי לירח הייתה משמעות סמלית גדולה בעולם היהודי. לוח השנה היהודי הוא לוח שנה ירחי המבוסס על מחזור מופעי הירח. "ברכת הלבנה" (ברכת הירח שמקובלת עד ימינו) הייתה שכיחה בקרב היהודים. בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת חולין) נאמר שהתחדשותה של הלבנה (הירח) מידי חודש מסמלת את העם היהודי.  כשם שהלבנה מתחדשת ודועכת מדי חודש וחודש, כך גם עובר העם היהודי תקופות שפל וגאות.  מחזוריות זאת עתידה להמשך עד לגאולה העתידה שבה יזכה עם ישראל למעמדו הראוי.  עיטור הירחים בא אפוא, כך סביר להניח, לייצג את ההתחדשות העתידית הצפויה, את תחיית המתים (resurrection) המיוחלת לנפטר ואת הגאולה העתידית הצפויה.

בצידה הצר האחר, הגלוסקמא מעוטרת באמפורה (אגרטל) פתוח, מעין גביע גדול עם 2 ידיות. מוטיב האגרטל מוכר ממספר גלוסקמאות (זהו אחד החפצים הבודדים שמתוארים על גבי גלוסקמאות יהודיות, ראה לדוגמא גלוסקמאות 213, 325, 378, 399, 815 בקורפוס רחמני). לפי הערכת חוקר הגלוסקמאות י.ל.רחמני, אמפורות (עם ובלי ידיות) עיטרו ככל הנראה במקור מצבות יהודיות שהותקנו על גבי או בצמידות לקברים יהודיים בירושלים במהלך המאה הראשונה, ובכלל זה את קברי משפחת המלך הורדוס וכנראה גם את מצבת יד אבשלום בעמק קידרון. אמפורות עיטרו באותה תקופה גם מספר קברים נבטיים שנחצבו בסלע בפטרה ואלו אפשר והיוו את ההשראה המקורית למספר מצבות יהודיות שנחצבו בסלע בירושלים - כאלמנט קישוטי מהודר למערות הקבורה היהודיות. האמפורה אומצה כסמל יהודי מובהק בשלהי ימי הבית השני (במאה הראשונה לספירה) ומשכך היא הופיעה גם על גבי מטבעות היהודים הן בימי המרד הגדול נגד הרומאים (בסביבות שנת 70 לספירה) והן בימי מרד בר כוכבא (בתחילת המאה השנייה לספירה) - (ראה צילום פרוטה יהודית עם אמפורה מימי המרד הגדול ומטבע עליו עיטור אמפורה מפוארת מימי מרד בר כוכבא).

הערות:

1. ה"מסגרת המלבנית" בצד הארוך של הגלוסקמא (בתוכה החפץ דמוי "סהר") איננה סגורה ומותירה "פתחים" (מעברים) מכל צד. הפתחים מעל ומתחת ל"כנפיים" הינם רחבים במיוחד ומאפשרים לכנפי השכינה (או המלאך) "לעלות ולרדת", ולא להיות "כלואים" בתוכה, דבר המחזק את זיהוי החפץ ככנפיים. בכל הגלוסקמאות בהן מופיעות "מסגרות" מלבניות הן שונות במובהק: הן תמיד שלמות וסגורות ובדרך כלל אף כפולות, ובתוכן מופיע תמיד אלמנט אדריכלי של דלת/שערי כניסה, או של מספר עמודים (סכמטיים) או תרשים של חזית מפוארת של קבר (facade) (ראה בצילום לדוגמא) - שאינם מופיעים בגלוסקמא זו.
2. ההצעה שהחפץ בצורת "סהר" מסמל תכשיט או חפץ שסימן את המעמד של העונד אותו, כמו ה"העטרה", ה"נזר" וה"כתר" התנ"כיים נמוכה ביותר, באשר לא מוכרת ולא נמצאה כל מקבילה לחפץ שכזה בישראל או ברחבי העולם הקדום.
3. זאת אחת הגלוסקמאות הבודדות המעוטרות איכותית מכל צידן. הדבר מרמז על כך שהגלוסקמא נועדה לעמוד במרכז חדר הקבורה, ולא בצמידות לקיר או בתוך כוך, כך שניתן היה לצפות בכל דפנותיה, ואפשר שהיא הוכנה גם כמצבה לנקבר.
4. איות המילה "זכריה" בגלוסקמאות ובכתובות קיר אחרות שהתגלו עד היום שונה מזה המופיע בגלוסקמא זו (Ζαχαρίας), והאיות היחיד הזהה לזה מופיע בברית החדשה בשמו של זכריה, אבין של יוחנן המטביל.