ארון הקבורה (סרקופג אבן) של המלך אחירם מביבלוס (גבל) שבצפון לבנון. הארון מעוטר בתבליטי סצנות שונות הקשורות לחיי המלך ומותו, על גבי כל דפנות הארון, וחרוטה עליו גם כתובת בת 38 מילים (תוך שימוש ב 19 אותיות). ייצור הארון נעשה קרוב לוודאי במאה ה-13 לפנה"ס (במערת הקבורה בו נמצא הארון נמצאו ממצאים מתקופה זו) ובמקור היתה עליו כתובת פסוידו-מצרית והוא היה מעוטר בדמות מצרית, אך בסביבות שנת 1100 לפנה"ס נעשה בארון שימוש משני, ונקבר בו המלך אחירם. הכתובת בפיניקית היא ככל הנראה מסביבות שנת 1100 לפנה"ס והכתב טיפוסי לכתובות מהמאה העשירית לפנה"ס.

הסרקופג התגלה בשנת 1923 על ידי הארכאולוג הצרפתי פייר מונטה בקבר פיר בנקרופוליס המלכותי של מלכי גבל בסמוך לשפת הים (בביבלוס). הסרקופג התגלה ביחד עם קבוצת קברים של מלכי גבל (ביבלוס). שמו של אחירם נודע רק בעקבות מציאת הסרקופג הזה - ואין אזכור לשמו כמלך בתעודות עתיקות אחרות או בכל ממצא אחר.

הסרקופג מעוטר בתבליטי סצנות שונות הקשורות לחיי המלך ומותו. הסצנה העיקרית מתארת מלך היושב על כס מלכות מגולף בספינקסים מכונפים כשבידו הימנית הוא מחזיק כוס, ובידו השמאלית שבט המשפט, או פרח לוטוס. לפני המלך שולחן, ולפניו עוברים גברים המברכים אותו ומביאים לו מתנות. על מכסה הסרקופג מגולפות שתי דמויות גבריות המתעמתות אחת עם השנייה, כאשר ביניהן גולפו זוג אריות המפנים את גבם זה לזה. סצנה אחרת מראה נשים מקוננות, חשופות חזה.

הכתובת כתובה בשורה אחת ארוכה בשני חלקים, לאורך מכסה הסרקופג ובסמוך לשפת המכסה. הכתובת נכתבה בניב קדום של השפה הפיניקית וזה הטקסט הקדום ביותר של האלפבית הפיניקי שהתגלה עד כה. הכתובת מציינת כי הסרקופג הוכן על ידי אתבעל מלך גבל לאביו אחירם.
נוסח הכתובת (בסוגריים – התרגום לעברית עכשווית):
"ארון זה פעל (=עשה) אתבעל בן-אחירם מלך גבל לאחירם אביהו איווה לשיתו (=אשר ביקש לשים אותו) בעולם (המתים)". בהמשך מופיעה אזהרה לכל מי ש"יגל ארון זה" (יפתח ארון זה). ובתרגום מלא : ארון אשר עשה אתבעל בן אחירם מלך גבל לאחירם אביו כאשר שמו ב(בית ה) עולם. ואם מלך במלכים או סוכן בסוכנים או מפקד צבא יעלה (על) גבל ויגלה ארון זה, ישבר חוטר משפטו, יתהפך כסא מלכותו, ונחת תברח מגבל, והוא תימח כתובתו.

השם "אחירם" דומה לשם "חירם" עליו מסופר במקרא שהיה מלך העיר צור (בדרום לבנון) וידידם של מלכי ישראל דוד ושלמה. כאשר בנה דוד את עירו, עיר דוד, שלח לו חירם אדריכלים ופועלים (בראשם חירם ממטה נפתלי) ועמם עצי ארז על מנת לסייע לו במלאכת הבנייה. עפ"י המקרא, גם בימי מלכותו של שלמה המלך נמשכו קשרי הידידות בין המלכים וכשבנה שלמה את בית המקדש שלח לבקש מחירם שישלח לו עצי ארז ופועלים לצורך בניית הבית והוא שסייע לשלמה המלך בבניית בית המקדש. תקופת שלטונו של חירם מלך צור המקראי מיוחסת לשנת 980 לפנה"ס, כלומר תקופה המאוחרת לימי "אחירם" מלך גבל, ועפ"י המקובל, חירם המקראי הינו חירם הראשון מלך צור שמלך בשנים 980 לפנה"ס עד 947 לפנה"ס, לאחר שירש את כיסאו של אביו, אביבעל. ואולם בהעדר כל איזכור היסטורי או ממצא ארכיאולוגי למלך בשם "אחירם" (למעט בארון קבורה זה), אין להוציא מכלל חשבון שהסיפור המקראי התבסס על מסורות קדומות שהועברו בעל פה ולא על תיעודים כתובים, וארון אחירם מביבלוס (גבל) הינו ארונו של המלך חירם המקראי, מה גם שאפשר והמקרא לא דייק בפרטים (כפי שנמצאו סתירות במספר מקרים בין כתובות קדומות מרחבי המזרח הקדום שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות לרשום במקרא).

הארון מוצג במוזיאון הלאומי של ביירות (לבנון).