חותם מלכותי של המלך אגריפס, או מכסה כלי אבן עם שם המלך אגריפס, הנושא את השם (ביוונית) ΑΓΡΙΠΠΑς = AGRIPPAS. החותם היה שייך קרוב לוודאי למלך (הורדוס) אגריפס השני (נינם של המלך הורדוס ומרים החשמונאית ובנו של מלך יהודה האחרון, אגריפס הראשון). התקופה הרומית הקדומה.

לפי המדווח, החותם (או ה"מכסה", או בהסתברות נמוכה המשקולת) התגלה עם מטמון של מטבעות "שמינית השקל" (מימי המרד הגדול).

אגריפס השני נולד בשנת 27 לספירה ונפטר בשנת 90 לספירה. מלכותו הייתה בחסות הרומאים. הוא עלה לשלטון בשנת 44 לאחר פטירת אביו אגריפס הראשון. אגריפס השני זכה באישורו של הקיסר קלאודיוס לקבל את תפקיד הפיקוח על בית המקדש ואת הזכות למנות כהנים גדולים. אישור כפול זה העניק לאגריפס מעורבות בענייני ירושלים, ומעמד נכבד בהנהגת החברה היהודית. בימי שלטונו הוצא יעקב אחי ישו להורג (בהחלטת הסנהדרין) ונערך משפטו של פאולוס (שאול התרסי) באשמת המרדה. פאולוס השמיע לפני אגריפס במושב טקסי באולם המשפט של קיסריה את טיעוניו ואת טענותיו בדבר רדיפתו על ידי ההנהגה היהודית בירושלים. לדבריו הוא משתייך לכת הפרושים וכמותם נהג. פאולוס דיבר על תחיית ישו  ועל קדושתו שלו וכיצד הפך משליח אנטי נוצרי למאמין בישו. לפי הכתוב בברית החדשה, אגריפס השתכנע מדבריו ואף אמר לו: "עוד מעט ופתיתני להיות נוצרי" (מעשי השליחים 26:28). לפי המסורת, בסוף השימוע שערך אגריפס לפאולוס נועצו יחד ביניהם אגריפס וברניקי והגיעו למסקנה כי אין בסיס להאשמתו, אך מכיוון שתבע להישפט אצל הקיסר יש להיעתר לבקשתו ופאולוס הועלה על ספינה שעשתה דרכה לרומא.

בשנת 66 לספירה, במהלך תקופת שלטונו של אגריפס השני בחסות הרומאים, ולאחר כשלונו לשכנע את מנהיגי היהודים שלא למרוד ברומאים, ולאחר שהצבא הרומי נכשל מספר שנים בדיכוי המרידה ("המרד הגדול"), דוכא המרד לבסוף בשנת 70 לספירה ע"י הצבא הרומאי בהנהגת טיטוס, והעיר ירושלים ובית המקדש חרבו. לאחר החורבן המשיך אגריפס השני לשאת במעמדו כמלך בטריטוריה שלא כללה את ירושלים ויהודה והוא נחשב למלך היהודי האחרון שמלך בארץ ישראל.

היהודים התייחסו לאגריפס השני כ"מלך ישראל', למרות שתואר זה לא ניתן לו רשמית על ידי הרומאים. התייחסות זו באה לו בין היתר בגלל מעמדו כמפקח על בית המקדש וזכותו למנות כהנים גדולים, בזכות נסיונותיו לפשר בין היהודים לרומאים, ובזכות היותו בנו של המלך אגריפס הראשון שהיה אהוד על היהודים (מי שהיה המלך היהודי האחרון של יהודה).

במידה ומדובר במשקולת אבן ולא בחותם (אפשרות בסבירות נמוכה), מדובר במשקולת שיוצרה על ידי מי שהיה אחראי לתקינות המסחר ולדיוקן של המשקולות והמידות בימי אגריפס השני (צורת החפץ שונה באופן מובהק מצורתם של משקולות אבן מהתקופה).